ילד שני מצטרף למשפחה

ילד שני בפתח, ואתם מלאים בתהיות וחששות איך הבכור יקבל אותו ? האם תצליחו לאהוב אותו כפי שאתם אוהבים את הבכור?

תהיות פופולאריות פחות הן איך הולדת התינוק השני הולכת להשפיע עלינו כיחידים, כזוג, כמשפחה? הורים רבים אינם מתכוננים לאירוע ופחות משקיעים מחשבה בנושא מאחר והם כבר יודעים מה זה להיות הורים, ואין כאן "שינוי סטטוס". סביר שעבור הילד השני תשתמשו בכל מה שקניתם עבור הילד הראשון, כבר לא תעשו קורס הכנה ללידה והאמא יכולה לשכוח מחופשת לידה לפני ירידת המים! ובכל זאת, הצטרפות של ילד שני למשפחה הינו אירוע פסיכולוגי משמעותי עבור כל בני המשפחה, הנוגע בהיבטים רגשיים ופרקטיים שונים.

למה כדאי להתכונן?

• כפי שהגעת ילד ראשון היפר את האיזון שהיה בין בני הזוג, כך גם הגעת הילד השני הינו אירוע מטלטל, המפר את האיזון שיצרתם כמשולש במשפחה (הורים וילד ראשון) ודורש התאמות ואדפטציה חדשה. הכנה נפשית מהווה גורם חוסן ולמניעת משברים משפחתיים שקורים לעיתים תכופות בשלב הזה של החיים. זה שהפכתם מ"לא הורים" ל"כן הורים" בילד הראשון, לא אומר שבילד השני אין שינוי סטטוס. בגלל שכל ילד הוא שונה (וטוב שכך!), כך בעצם כל ילד מצריך מאיתנו להיות הורים שונים ולשנות את סגנון ההורות שלנו. אז איך מתכוננים? מדובר בעיקר בהתכוונות נפשית. נסו לדמיין איך זה יהיה, איך החיים שלך יראו. דברו על זה עם בן/בת הזוג שלכם.

• לידת ילד שני מעורר אצל הורים תחושות עבר לגבי יחסים בין אחים. תחשבו עליכם כילדים ועל המקום שלכם כחלק מאחים ואחיות במשפחת המקור שלכם. איזה מין אח/אחות הייתם? הבכור האחראי, ילד הורי? האח האמצעי שפחות שמו לב אליו? האח הקטן שכולם פינקו? כמובן שיש פה סטראוטיפים והכללות, אך הנקודה היא שמיקומכם במשפחה יעורר בכם זכרונות ורגשות. זה יכול להיות זמן טוב לדבר על הדברים עם בן/בת בן הזוג שלכם, לשתף איך הרגשתם, איך אתם חושבים שתושפעו מזה עם הילדים שלכם.

• השוואות לילד הראשון קורות באופן טבעי, אך הן הרבה פעמים מקור לתסכול. הבכור ישן מצוין, למה הוא לא ישן? נסו מראש להפנים שכל ילד שונה במהותו, וכן בהתנהגותו.

• העומס גדל, ואיתו העומס המנטלי. אומנם עדיין יהיו 24 שעות ביממה, אך תחושת הזמן עלולה להשתנות. הזמן שהיה לכם כשהבכור ישן או שבן/בת הזוג היה איתו יוקדש עכשיו לתינוק, וכך תמצאו את עצמם עושים יותר, עם פחות זמן לעשות דברים בשביל עצמכם (באופן זמני כמובן). החוויה הזאת מתסכלת, ונותנת תחושה שבן/בת הזוג עושה פחות. שבו יחד להערכה מחדש של חלוקת התפקידים ונסו למצוא זמן (אפילו מעט) גם לעצמכם.
  

• תתכוננו לכך שהלב שלכם הולך להתרחב. אומנם זה יכול לקחת זמן (ראו את המאמר "אני לא מתחבר/ת לילד שלי"), אך עם הזמן תלמדו להכיר ולאהוב גם אותו. ילד שני מהווה עבור הורים רבים מקור אושר ונותן תחושה שהפכתם להיות משפחה של ממש.

• 
  

• תנו לזה זמן, לאט לאט כל אחד ימצא את מקומו במשפחה והאיזון ישוב אליכם.

לאחר שהכנתם את עצמכם, איך תכינו את הבכור ?

לפני הכל, תבינו את רגשותיו. הוא לא עושה דרמה, הוא לא עושה "בכוונה". דמיינו לרגע שבן/בת הזוג שלכם חוזר ערב אחד עם בן/בת זוג נוספ/ת. כשתביעו הפתעה או כעס לגבי זה, הוא יבטיח לכם שהוא אוהב אותכם באותה מידה, האם זה ירגיע אתכם? כנראה שלא. הילד שלכם איבד כרגע את היציבות שלו ואת מקומו במשפחה. למה החלטתם שהוא לא מספיק? משהו היה חסר? הוא עשה משהו לא בסדר? כמובן שלא, אבל את זה הוא לא יודע.

אתם כהורים יודעים (בערך) איך הדברים הולכים להראות. מבחינתו, נפלתם עליו ביום בהיר אחד. זה שאמרתם לו שלאמא יש תינוק בבטן, לא הכין אותו בכלל לזה שהדבר הזה ( התינוק החדש) הולך לקחת לו מהזמן, מהבגדים, מהצעצועים ומתשומת הלב שלכם. אם הוא היה יודע כנראה שהוא לא היה חותם על זה. תבטיחו את מקומו במשפחה, פיזית ונפשית! ילדים לפעמים חוששים שאח חדש הוא מעין מצב של "החלפות": הוא הגיע אז אני צריך ללכת. אז קודם כל חשוב להסביר ולהרגיע שהוא נשאר בבית עם ההורים, שאתם ממשיכים להיות ההורים שלו ואוהבים אותו.

תאפשרו לו להביע רגש שלילי לגבי התינוק. יחד עם ההתרגשות שלו והשמחה, סביר להניח שהבכור ירגיש קנאה, כעס, תסכול. משפטים מן הסוג: "איך האח הקטן שלך, אתה אוהב אותו?" מעבירים לו מסר שהוא אמור לאהוב אותו ולא להרגיש כלפיו את הרגשות השלילים שהוא מרגיש, ולכן גורם לו להרגיש לא בסדר. כנראה שהוא קצת מחבב אותו, וחלק ממנו קצת שונא אותו, אפשרו לו להביע גם את החלק הזה.

הבכור עלול להתנהג בצורה רגרסיבית. לבקש דברים שמזמן כבר לא היה לו צורך. (לבקש לשתות בקבוק כמו התינוק, לבקש מוצץ, הוא יכול לרצות עזרה בלהתלבש גם אם בעבר היה מתלבש לבד. נסו לא לעשות מזה עניין ועודדו אותו בעדינות לפעולות של "ילד גדול". תשמרו לו זמן איכות עם כל אחד מההורים, ולא רק עם האבא. תדגישו לו שיש צעצועים או פעילויות שרק הוא יכול לעשות. נסו לגרום לו להרגיש שגם הוא מקום ראשון לפעמים. למשל, כשהתינוק משמיע רעשים ואתם יודעים שהוא לא זקוק לכם ממש עכשיו, תגידו משפט כמו "רגע תינוקי אני עכשיו עם הבכור, כשנסיים אני אגיע אליך".

אלימות פיזית, כלפי התינוק או כלפיכם. כמובן שאין לאפשר אותה, אבל אל תופתעו כשהיא תגיע. הילד שלכם מנסה להביע את תחושותיו בכלים שיש לו. אל תכעסו, אבל כן תתייחסו לאירוע, אל תעשו כאילו כלום לא קרה. לכן, תרחיקו את התינוק ממנו בעדינות, ותשקפו ותתמללו את התחושות שלו באותו רגע. כך תתנו לו כלים מתאימים יותר להביע את עצמו. "אתה עצוב/כועס/מתוסכל שהתינוק התעורר והפריע לנו באמצע המשחק, זה באמת קשה שהוא כל הזמן מפריע. מותר לכעוס, אבל אסור להרביץ, אני מרחיקה את התינוק.

אל תכניסו אותו לפינה אך אל תוותרו על הגבולות שהיו ברורים עד כה, חשוב לשמור על תחושה של סדר בבית.